ב"ה
נעים מאוד, שמי אסתי פיטוסי-רואש. אני שחקנית, ליצנית מרצה ומנחת השתלמויות, סדנאות וקורסי ליצנות ומשחק במכללות, מרפ"דים ובי"ס למשחק.
הרבה שואלים אותי למה את בחרת דווקא להיות מומחית בליצנות ?
הרי זה שטחי ,רדוד וילדותי- לא? זה לא רק של ימי הולדת? ואיך בכלל ליצנות קשורה לתאטרון? למשחק?
אז כן... אכן יש גם ליצנות שהיא שטחית ורדודה, *אבל* דווקא הליצנות שאני הכרתי ושאני מלמדת היום, היא עמוקה מיני ים ויש בה סגולות של ריפוי, שיחרור וקבלה עצמית.
את הליצנות גיליתי דרך משבר. לפני 5 שנים חוויתי דכדוך הריון עם הרבה עצב, תסכול וקושי. אומנם השבר הזה היה לא קל אבל אני מודה לקב"ה על המתנה בעקבות כך, על שגלגל לידי את הליצנות כחלק מהטיפול בעצמי .גיליתי בדרך זו עולם ומלואו:
השמחה הדפה את העצב, אי הקבלה הוחלפה בחמלה, את המצב העצור החליף השיחרור, את האדישות החליפה התרגשות. הבנתי שזה תחום מציל ומעורר לחיים ובו אני רוצה להתמקד. המשכתי להתמקצע בתחום הליצנות בקורסים נוספים, בקריאה ולימוד וכיום אני מנחה קורסי משחק דרך דמות הליצן ומאמנת לחיים בתודעה ליצנית, בראיה יהודית.
נחזור להתחלה, מה מקורו של האף האדום והליצן בראיה היסטורית?
מקורו בשיכור (קצה האף והלחיים מאדימים) שהוא ללא שליטה וללא סינונים- הגנות.
הליצנות "העתיקה" את "בחינת השיכור"
והוציאה ממצב זה את הטוב. הליצנות שואפת למקום הבריא של ה"עדלאידע"- למקום של אי הידיעה, הסרת הגנות/ מחסומים ובקשה לבחון את המציאות בעיניים סקרניות, מגלות וחוקרות.
כיהודים שומרי תורה ומצוות, שואפים למקום של אי הידיעה, מתוך רצון להיטיב ולשמח ולא לפגוע ולזלזל חלילה. בהיסטוריה פוגשים את הליצן בחצרות מלכים, כ"בן בית". המספק שעשוע למלך ושריו.
בהמשך "שירת" את העם וקרא תיגר על השלטון, אמר את האמת בהומור (כצועק "המלך הוא עירום"). וזאת כי השלטון מנע מאומנים להביע את דעתם אלא אם כן היו מגוייסים למסר המשרתו. ליצני הרחוב מצאו עצמם מתנגדים למוסכמות
ופורצים גדרות כדי להשמיע קול ושילמו במחיר אישי ומשפחתי.
במשך הזמן אנו מבינים יותר ויותר שניתן ליישם את עבודת הליצן על במה ובמרחב הציבורי, בקהילה לילדים ומבוגרים, מול חולים ובריאים.
הצרכים והכאבים של האדם בחברה יכולים לקבל מענה על ידי אותם כלים. הליצן נמצא בצמתים מרכזיות: ליצנות רפואית בבתי חולים כמענה להתמודדות רגשית ופיזית עם מצב בריאותי והן בליצנות חינוכית בבתי ספר, ובקהילה. תפקידיו מאפשרים לו לראות את האחר, בחמלה, להתמודד עם מצבים מורכבים,
לפתור ביצירתיות קונפליקטים, בדרכים מפתיעות והומוריסטיות.
בקסמו מצליח להגיע ,לאוורר, להסיח את הדעת, לפעול ללא שיפוטיות ,להצליח להעלות רגש, להצחיק ולתקשר עם כל אדם. נטול אגו, תמים,
כנה ואותנטי שאוהב לשחק, מופתע מהדברים הקטנים של החיים, מכבד ומעריך אותם עד לכדי התרגשות, התמוגגות ופרץ רגשות ללא מעצורים.
הוא נמצא במרחב המאפשר גילוי, פריצה, הפתעה, התרגשות, צחוק,
רגש וחזרה למהות הראשונית שלנו כבני אדם: ה- playful .
חזרה למשחקים, לילדות, למקום התמים, המתמסר, השטותי.
זה שנעלם ברגע שהתבגרנו והתמסרנו לנורמות ולאילוצי החיים.
בהתנהגותו ה"מוזרה" פורץ גבולות, מאוורר סיטואציות וגורם לסובבים אותו לראות את הדברים ממקום חדש ולא שגרתי .
בכך פותח את האפשרות לאינטראקציות ייחודיות עם כל אדם ובכל גיל.
ואיך זה מתקשר למשחק? לתאטרון?
נשים רבות מספרות לי שהן תקועות ולא מצליחות לשחק באמת, הן מתוסכלות ועצורות. להן אני אומרת שהתנסות עם דמות הליצן יכולה לסלול עבורן דרך חלקה.
ניקח עיקרון אחד- הליצן רואה מתנה והזדמנות בכל בעיה, קושי ותקיעות .
אני תמיד אומרת לתלמידותיי שהוא לוקח את הבעיה כ -בה-יאאא!
יש בבעיה בחינה של "יאאא"- של גילוי, סקרנות והתפעלות וכמובן בחינה של אלוקות (בבעיה יש ק'-ה). אל לנו לחשוש מתקיעות, מתסכול, צריך ללמוד מהליצן לעמוד מול הבעיה, לא לעקוף אותה, להתידד עימה, לשהות בה.
תרגיל מבעי-ה ל: בה -יאאא! ראשית שימי אף אדום, בחרי משימה פיזית ופשוטה שאת צריכה לבצע,
לדוגמא: להרים את הכיסא על השולחן. בחרי דווקא דרך ארוכה ומסובכת לבצע זאת, כך שכל פעם בדרך למימוש המשימה קורית תקלה
(לדוגמא: צלצול טלפון נשמע ואת מנסה לקחתו ובו זמנית לשים את הכיסא, הגב נתפס וכדומה)
חפשי ובצעי כמה שיותר סיבוכים, השתעשעי והתיידדי עימם, עם הבעיות בדרך לביצוע המשימה. בצעי זאת ללא מילים (אפשר להשמיע קולות ולשים מוזיקה).
מוזמנת להזמין אחות/אמא/חברה ל"הסתבך" יחד איתך, להשתעשע עם הבעיה ולראות בה את ה"יאאא" שיש בה. לפעמים צריך לשים מסיכה קטנה כדי להוריד מסיכות גדולות, לקלף שכבות ומחסומים שצברנו. לחמול על עצמינו,
לחבק את המגרעות בשמחה.
ומה איתך? שמת כבר מסיכה קטנה על האף?
コメント