ב"ה
תופסת אותך בחודש אדר בשיא האקשן של שחקנית וסטנדפיסטית המשמחת את נשות ישראל .
אנחנו נשוחח היום לכבוד חודש אדר על מה זו תחפושת, במובן החיובי והשלילי- מה מעניקה לנו היכולת להתלבש ולפשוט כל מיני דמויות, מה זה נותן לי בבמה וגם בחיים .
וגם על המקום של קומדיה, הומור ודמיון בחיים ובבמה.
התחפושת שחושפת
כשאת שומעת את הנושאים האלה האם עולה לך איזו מחשבה אינטואיטיבית שתרצי לשתף אותנו בה?
עידית: כן בהחלט. אני בעלת תשובה תכף 30 שנה, וכשהתחלתי את התשובה מישהי אמרה לי
שכל מה שאני עושה זה מלאכותי. הסתכלתי עליה ואמרתי לה
"מלאכותי זה לא צבוע, מלאכותי מגיע מהמילה "מלאכה",
כל מה שאנחנו עושות בעולם הזה זו מלאכה. מלאכת נפש"
לפעמים זה נראה לא אותנטי לשים איזושהיא מסיכה,
אבל חז"ל אומרים לנו שאנחנו צריכות להיות מאירות פנים ומלבינות שיניים, זה לפעמים מאוד מלאכותי,
כי אני מרגישה על הפנים ואני מחייכת,
או אני צריכה לעלות על הבמה ואני לא בדיוק במצב רוח,
אבל מצד האמת של הנשמה שלי, זה לא מלאכותי.
יש כאן עבודת השם, מאמץ פנימי .
אלינור: את בעצם אומרת המסיכה, התחפושת, עוזרת לי הרבה פעמים לא להיות משועבדת לרגשות שלי
ובעצם מאפשרת לי לעשות את הדבר המדוייק והאמיתי.
כי לפעמים פשוט צריך לעשות את מה שנדרש ממני כרגע
בסיטואציה ולפעמים זה לא בדיוק מה שמתחשק לי או מרגיש לי .
עידית: נכון, אפשר אולי לעשות פרפרזה על
"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" "אחרי המסיכות נמשכים הרגשות"
אלינור: אהבתי! את יכולה בבקשה לשתף אותי בסיטואציה כזו,
ש"אחרי המסכות נמשכו הרגשות"?
בבמה או בחיים?
עידית: היתה לי איזו סיטואציה עם מישהי שנכנסנו לאיזו חוסר הסכמה ואמרתי לעצמי לפני שאני נפגשת איתה שאני פשוט אחייך. אני אפתח פה גדול ואחייך.
אז כשנפגשנו נתתי כזה חיוך ענק ומוגזם ומה שקרה זה שהיא חייכה אלי בחזרה וזה מוסס את ההתנגדות שהיתה בנינו ואפשר לנו להתחיל שיח ממקום הרבה יותר נעים .
לפעמים אני מביימת נשים והן עושות עבודה נהדרת רק חסר דבר אחד- חיוך.
את עומדת על הבמה,
משתפת בסיפור אישי שלך, תחייכי!
אלינור: ממש מעורר השראה.
ומתי בחיים את חשה את הפער בין הפנים לחוץ ששם המסכה לא משרתת.
מתי את מרגישה שכאן לא מתאים להשתמש בתחפושת וכן צריך לתת מקום לרגשות האותנטיים?
עידית: תראי אני אדם מאוד כנה. אני אשים מסיכה כשהיא משרתת פונקציונאלית
למשל כשאני צריכה להופיע או לתפקד או לתמוך. אבל זו מסיכה בשירות השם.
כולם מכירים אותי שתוכי כברי .
אלינור: מזדהה איתך. המסיכות הן ביני לביני. אני לא מנסה לשחק אותה, אבל לפעמים אני מכוסה מעצמי.
יש עלי מסיכ ה- כלומר דפוס התנהגות,
דפוס חשיבה, מקום חיצוני שכרגע משתלט עלי.
את יודעת, אני רואה המון פעמים, גם תלמידות שמגיעות אלינו לשנה א, שחושבים שמשחק זה אקט חיצוני, אבל משחק באמת זה להיות כמה שיותר כנה ואותנטי בבחינת "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב".
אפשר לפעמים לעבוד עם שחקנית
ויוצרת שנה שלמה רק כדי שהיא תצליח "להוציא משפט אחד של אמת"
כמו שאומר רבי נחמן.
שחקנית טובה חייבת לדעת להיות כנה.
את יכולה לספר לי על איזשהו תהליך כזה שחווית או בתור שחקנית או בתור במאית שחשיפה של המקום האישי האותנטי הצליחה לרומם
את כל התפקיד או ההצגה?
עידית: הגיעה אלי מישהי שאני אעזור לה לעשות מופע.
התחלנו לדבר ולאט לאט התקלפה עוד שכבה ועוד שכבה וחיברתי אותה לנקודות מאוד כואבות אצלה
והיא פשוט ישבה ומיררה בבכי, זה היה בכי משחרר ומקל
והיא אמרה שהיא מרגישה עוד לא בשלה לצאת עם זה.
ונתנו לה לקחת את הזמן, לנשום את זה .
להיות יוצר, במאי זה ממש להיות מעין מטפל נפשי, צריך שם המון רגישות .
אז באמת אחרי שהיא הרגישה בשלה התחלנו תהליך מאוד משמעותי.
לא היינו יכולות לעשות את זה בלי החשיפה של המקום הכנה שלה .
אמנות מגוייסת
אלינור: במקביל לצורך להיות כנים ואותנטיים יש גם גבולות.
שהכנות תשרת אותנו ולא תהיה תכלית ותבוא על חשבון הערכים שלנו.
אם אמן בעולם בחוץ הנר לרגליו זו האמנות, אצלנו בתור יוצרות מאמינות התכלית היא המטרה ולצורך זה מגוייסת האמנות ברמה הכי גבוהה אך עם זאת לא מוותרות על עקרונות וערכים שזה מעל הכל.
שתפי אותי בסיטואציה כזו שהיתה לך .
זו בעצם התנועה שאמנית ויוצרת מאמינה כל הזמן נעה בתוכה .
עידית: היה לי מקרה שהגיעה אלי מישהי ואמרתי לה שהיא צריכה לשאול
רב מורה הוראה האם אנחנו מתקדמות או לא.
כי היא רצתה לחשוף דברים מאוד לא מקובלים בציבור.
אמרתי לה שאני יכולה לעשות את זה הכי עדין שבעולם ועדיין צריך לשאול דעת תורה.
את יודעת כשהייתי אצלכן בחממת הקולנוע ב"האנסמבל" אז קודם כל היה תענוג ותודה על זה, דיברו שם על אמנות מגויסת ואני אמרתי כן! אני אמנית מגייסת!
אני דוגלת בזה כי הכל צריך לשרת את השם.
אלינור: אני מסכימה איתך לגמרי רק גם אני בתור צורכת אמנות לא אוהבת להרגיש שעושים עלי פרופגנדה,
שמנסים לשכנע אותי. זה חייב להיעשות באופן אינטליגנטי ומכבד.
המניע ביצירה הוא קריטי. מסכימה איתך .
עידית: וודאי זה חייב להיות אינטליגנטי
לגלגל אנשים מצחוק
אלינור: מה את הכי אוהבת במקצוע שלך?
עידית: אני הכי אוהבת לגלגל את הקהל מצחוק.
אלינור: כי מה זה נותן לך? איך זה גורם לך להרגיש?
עידית: לאחרונה זיהיתי מאיפה הגיע לי הצורך הזה בקהל.
כשהייתי קטנה אבא שלי זכרונו לברכה נתן לי לטעום לימון וזה היה לי נורא חמוץ ועשיתי כאלה פרצופים ותנועות של חמוץ לי. הוא ואמא שלי התגלגלו מצחוק.
ואז כל פעם שהגיעו חברים שלהם הם היו אומרים לי
"עידיתי תעשי חמוצל'ה" והיתי עומדת ועושה "חמוצל'ה" וכולם היו מתגלגלים
מצחוק. והחמוצל'ה הזה מלווה אותי במתוקל'ה עד היום. כי באמת יש לי צורך שיראו אותי ויאהבו אותי. לכל אדם אבל אצל אמנים זה באקסטרות אני מרגישה.
אלינור: לכולנו יש הצורך שיראו ויאהבו אותנו אבל השם נתן לנו את הצורך הזה וגם את הכשרון הספציפי שבעזרתו נשביע את החוסר הזה ונפעל בעולם את השליחות שלנו.
ואז צריך לעשות עבודת חיים על מנת לא להיות תלותיים באהבה
ובנראות ולעשות את זה מהמקום הנכון
של מלאות ורצון לעשת שליחות ולהעניק לעולם. וזו עבודת חיים.
עידית: זה מה שקרה לי אחרי התשובה. לפני כן, יכולתי לשחק בסרטים, סדרות והצגות ולחזור הביתה מרוקנת. היום בתור יוצרת אני פועלת ועושה את השליחות שלי ומסופקת מאוד .
אלינור: שאלות לסיום.
ספרי לי על איזה פרויקט שאת עובדת עליו בימים אלה שמרגש אותך
עידית: החודש אנחנו עולות עם הפקה בבנייני האומה שנקראת" העתקבק" שאני עושה יחד עם רחלי גוטליב על יחסים בין אמהות ובנות העשרה.
מה שקורה לי בבית עולה על הבמה.
אנחנו כתבנו את החומרים יחד עם שירה כהן גוטנטג ותמר אבנון
ומופיעות יחד עם שירי נשיא ותמר שוקרון ההימויה של תמר אבנון
בהפקת "טנא" הפקות .
אני שמחה שסוף סוף יש הצגה שמיועדת גם לנשים וגם לנערות.
ודבר מרגש נוסף זה ספר שירים שהוצאתי "כמה עולה מילה."
אלינור: ולסיום סיום. תני לנו טיפ לחיים, איך את משמחת את עצמך חוץ מלתת ולשמח אחרים?
עידית: אני קונה לי מה שמשמח אותי. לא דברים יקרים, אבל אני נותנת לעצמי פיצפקס שמשמחים אותי.
כמו סתם טבעת צבעונית שלא מתאימה לי לשום בגד אבל היא משמחת אותי!
אלינור: וטיפ אחרון חביב לקהל האמניות?
עידית: נפש של אמנית היא לא נפש של משווקת ומפיקה, אני ממש לא אוהבת לדחוף ולשווק את עצמי,
אז אני מצאתי את המפיק והמשווק הגדול ביותר, ושמו השם יתברך .
אני אומרת לך עכשיו באמת ובתמים שני דברים שעוזרים לקדם דברים בעולם: צדקה בשופי! ותפילה.
באמת ובתמים שזה פשוט עובד! צדקה- צא דקה מעצמך. לתת מעבר למה שאת יכולה קורים ניסים .
זה באמת הטיפ שלי לשיווק.
Comments