ראיון עוצר נשימה עם עטרה הופנר

ב"ה

עטרה הפנר רקדנית, כוריאוגרפית ויוצרת. מנהלת להקת "נשימה" ואת בית הספר להכשרת רקדניות בבית שמש.

אני זוכה לראיין את עטרה לרגל הופעת הבכורה שלה עם מופע המחול החדש "פשט, רמז, סוד". יחד נקבל ממנה השראה ליצירה ודוגמא חיה לעבודת השם באמצעות הגוף.

ספרי לי קצת על עצמך, איך נערה חרדית מגיעה לעולם המחול?

כילדה בכלל לא הכרתי את עולם המחול.

אחד מזיכרונות הילדות שלי הוא שכל ילדי בית וגן היו הולכים לפני יום העצמאות להר הרצל לאכול ארוחת ערב ולצפות בחזרות של המארשים של החיילים.

אני הייתי עושה בראש כוריאוגרפיה של מארשים.

הייתי יושבת ומציירת בכיתה במחברת חשבון שרטוט של הכוריאוגרפיה של המארשים, לאן כל חייל הולך.

זה היה המפגש הראשון שלי עם עולם שקשור בתנועה, של כוריאוגרפיה, של יצירת צורות במרחב.

בהמשך רקדתי בכל חוג מחול אפשרי, לא מקצועי. עד שחברה ראתה אותי יום אחד בריקודי עם ואמרה לי 'את מבזבזת את זמנך את צריכה לרקוד מחול מקצועי, מחול מודרני.' לא היה לי מושג מה זה.

היא לקחה אותי לשיעור אצל שושי ברוידא.

ההורים שלי לא הבינו, למה לנסוע חצי עיר בשביל חוג מחול כשיש לך אחד ליד הבית?

החוויה של השיעור הראשון הייתה חוויה שמצאתי משהו בנפש שלי

חשבתי לעצמי איך אני אצליח להסביר במילים להורים שלי את החוויה העוצמתית והמרגשת שחוויתי כדי שיתמכו בי ויתנו לי להמשיך ללכת לרקוד?

כשראו אותי ילדה בכיתה ח שנוסעת לבדה בכל העיר, הם הבינו כמה זה היה משמעותי עבורי.

ההורים שלי היו איתי בתהליך ההתמקצעות, ועזרו לברר את הדרך שלי.

עטרה מספרת שכבר ברגעים הראשונים של ההיכרות עם עולם המחול היא הרגישה את הצורך להעביר את זה הלאה.

ספרי לי על הרגע הזה

אז, בכיתה ח', חברה בשכונה ביקשה ממני להעביר חוג לילדות השכונה תוך הבטחה שהיא מארגנת קבוצת ילדות.

שכרתי מקום, שקדתי על הכנת שיעור. עבדתי מאוד קשה, אני אדם שעושה תמיד את הדברים עד הסוף. הגעתי לשיעור וחיכיתי ואף אחת לא הגיעה.

החוויה הראשונה שלי היא חוויה של כישלון.

בדרך להצלחה יש הרבה כשלונות גדולים וקטנים.

הייתי כ"כ מתוסכלת ופגועה. חזרתי הביתה ועד היום אני זוכרת את המשפט שאחותי הגדולה אמרה לי. "ההשקעה שאת נתת, זה יחזור, את לא השקעת סתם! את לא יודעת איך ואיפה או מתי, אבל זה ישתלם".

המשפט נתן לי המון כוח וגם באמת היה נכון.

(אלינור:) זה מזכיר לי את המשנה המופלאה:

יגעת ומצאת- תאמין. יגיעה אמיתית לעולם לא הולכת ריקם. בסוף זה משתלם.

נכון ובסוף ראיתי ממש איך זה השתלם. כשהיתי בת 18 שושי ברוידא חיפשה מורה. החוויה של בניית שיעור ההוא, בנתה בי את הביטחון להציע את עצמי.

אז בגיל 18 התחלת ללמד. איך היתה לך החוויה של המעבר מרקדנית למורה ואחר כך ככוריאוגרפית ומנהלת להקה?

זו היתה חוויה מפעימה. אני מאוד אוהבת את המפגש הזה בין הבנות למחול. מרגישה שאני מעניקה להן מתנה מאוד גדולה. את שפת המחול.

ומה שבאמת משך אותי בעולם המחול זו היכולת ליצור.

אני קודם כל יוצרת.

"כל יצירה מעידה על יוצרה"

מה מייחד את היצירה שלך?

מה שמייחד את הלהקה שלי שאנחנו מביאים יצירה שנובעת מהעולם החרדי, האוטנטי וזה מה שיש לי להביא לעולם. לכן חשוב לי מאוד לעשות את הכוריאוגרפיה ולא להביא כוריאוגרפיות מחוץ לעולם החרדי.

התנסיתי בזה פעם אחת ונכוויתי כשהייתי בחופשת לידה והבאתי מישהי לא דתיה לעשות כוריאוגרפיה.

ספרי לי למה?

נתחיל מזה שהיצירה לא דיברה את השפה שהקהל שלנו מבין, זה היה זר.

כשאתה גדל בעולם של תורה ומצוות יש הנחות בסיס שמוטמעות בך.

למשל: החיים הם בעלי משמעות מאוד עמוקה. לכל אחת יש פה תפקיד בעולם.

ואם מדברים על הגוף, אז בחיים היהודים הוא קדוש.

דוגמא נוספת להנחת בסיס אמונית היא הכבוד והערך שיש לעולם אישי, לא כל דבר מחצינים החוצה. כל הדברים האלה ועוד גורמים לזה שתצא ממך צורת הבעה מסוימת.

המהות שאותה את חיה, היא זו שתתבטא בסופו של דבר על הבמה.

ספרי לי קצת על אופן בחירת הרקדניות שאיתן את עובדת. עם איזה רקדניות את בוחרת לעבוד? מה חשוב לך שיהיה ברקדנית שנמצאת בלהקה שלך?

קודם כל רמה טכנית גבוהה. זה אומר רקע חזק במחול מודרני ובבלט קלאסי ויכולת אלתור גבוהה.

גיליתי לאורך הדרך שזה בסיס טוב אבל מה שחייב להיות זו היכולת להתמסר ליצירה והיכולת לעבוד בשיתוף עם קבוצה. רקדנית שמגיעה ממקום של אני כוכבת ותראו אותי ,לא משרתת את היצירה. זה דבר שאני רואה כבר באודישן על שפת הגוף והצורה שהיא רוקדת.

מה זה אומר כוכבת? איך זה מתבטא בהתנהגות ובהתנהלות?

תודעה של כוכב אומרת "אני מוכשרת, בואו תראו אותי, תתנו לי" הגישה היא - אני במרכז.

(אלינור:) כלומר, היא לא בתודעת שירות אלא בריכוז עצמי.

נכון. אני לא מאמינה בזה. והקהל מרגיש את זה. לא יעזור כמה כשרונית היא תהיה, כשהיא תעלה על הבמה ירגישו את האגו שלה, ואז לא יראו וירגישו את היצירה.

(אלינור:) זה משאיר בקהל בסופו של דבר תחושת ריקנות לצפות במישהו שמלא בעצמו ולא נמצא בתודעת שירות, בתודעה שהוא צינור.

אני לא משתפת היום פעולה עם אנשים שהמניע המרכזי שלהם לפעולה בעולם זה האגו.

זה הרס ליכולת שלי ליצור וזו הגישה הכי לא נכונה לפנות לאמנות.

כשאדם עוסק באמנות ואומר שהוא "עושה שליחות" הוא צריך לבדוק את עצמו הרבה האם זה אכן כך? או שאני בעצם בשליחות האגו שלי באצטלה של שליחות?

אני מסכימה איתך. כנות ובירור המניע שלי הם הכרחיים לאמן יהודי.

אי אפשר ליצור יצירה איכותית ואמיתית ללא כנות.

למה אני עושה את מה שאני עושה. למה אני אומרת את מה שאני אומרת.

אגו תמיד יהיה, השאלה כמה אני מודעת וכנה ביני לביני לגבי המניעים והפעולות שלי בעולם. וכמה האגו שלי משרת את רצון הבורא.

אני ממש מזדהה עם זה. תמיד לפני בכורה יש לי דפיקות לב ופחד מאוד גדול, כי אני שמה על הבמה פיסה מחיי. זו חשיפה מאוד גדולה. האם זה טוב ומובן מספיק? כי זה ממש חלק ממני על הבמה.

כשאמן מצליח להנגיש את האמת הזו הפנימית על הבמה הקהל מרגיש ומתחבר.

אני מודה תמיד להשם שמאפשר לי להביע את הפנימיות שלי דרך המחול. היכולת לחבר ולגעת בלב של הנשים דרך המחול.

העבודה עם הגוף

מה מאפשרת לך העבודה עם הגוף ברמה נפשית והרגשית וכמובן האמנותית?

הדבר הראשון שעולה לי זה במקום שנגמר השכל מתחילה האמונה.

מחול זו שפה אבסטרקטית. היא שפת הלב.

המחול עוקף את השכל. השאלה שנשאלת בעבודה עם הגוף היא לא 'מה הבנת' אלא 'מה הרגשת'?

אני כן נותנת עוגנים לקהל, כי בציבור שלנו עוד קשה לנו להתמסר ליצירה שאין בה גם עוגנים לשכל ולהבנה. אז אני נותנת אותם לפני ותוך כדי.

הכנסתי קצת מילים בסולו שלי כדי לכוון את הקהל על מה אני רוקדת.

בעצם העבודה עם הגוף מאפשרת לך בתור יוצרת ולקהל שצופה בך, לעקוף את המודע, את הקוגניציה.

נכון, שנים היה לי יותר קל לנוע מלדבר. היום אני גם וורבלית.

בעבר נתתי לאנשים אחרים לדבר בשמי, והמחול אפשר לי לדבר את השפה שלי. במילים יש משהו מאוד גלוי, לא תמיד רציתי שידעו אבל כן רציתי לשתף, להביע בצורה שנוחה לי. מחול זו פשוט שפה שנוחה לי. זו שפה שהיא סוד.

את מבקשת חיבור שלאו דווקא עובר דרך ההבנה או השכל.

יש משהו בהבנה שכלית שהרבה פעמים יכול לגרום לפירוד. כי אם אני רק מנסה להבין, ולא בדיוק הבנתי אותך, ולא בדיוק התיישבת לי טוב עם הנחות היסוד שלי והתפיסה שלי את העולם זה מייד מייצר ריחוק, ביקורת.

הגוף מחבר אותי להוויה הפשוטה שלי, לנוכחות שלי בעולם.

השם נמצא פה בהווה, בכאן ועכשיו והעבודה עם הגוף מחברת אותי לחוויה הזו.

מעניין שאת אומרת. אני שכלתנית וגדלתי בבית עם המון שכל והריקוד ענה לי על הצורך של הלב.

זה מאוד מאפיין גם את המגזר שלנו.

תהליך היצירה

איך את מתחילה ליצור?

הכי כיף שזה פשוט מגיע. שיש לי פשוט וויז'ן של כל מיני תנועות.

יש יצירות שהרגשתי שהן פשוט יורדות אלי בעקבות מוזיקה ששמעתי, פעם ההשראה הגיעה אלי מלמשש בד של שמלה.

ספרי לי על זה

הייתי בחנות בגדים וחיפשתי שמלה. הרגשתי בד קשוח לעומת בד עדין ודק. פשוט מיששתי את שני הבדים ועלה לי וויז'ן של תנועה. זה היה טריגר שהניע להתחלת יצירה ויכול לתת את הקו של היצירה מבחינת השפה התנועתית.

אז עלה לך וויז'ן מתוך מישוש הבד ואז איך המשכת לפתח את זה ליצירה?

במקרה הספציפי הזה שמתי מוזיקה והתחלתי לאלתר עם ההנחיה שעלתה לי מהתחושה של הבדים ,זרימה נפנוף חלל לבין כבדות ,וקרקוע. אני נותנת לעצמי לנוע ולאלתר. לזרוק כל מה שעולה ואז מתחילה לחדד ולדייק ועושה סוג של אפיון- מה מכל מה שעלה מרגיש לי הכי נכון איזה סוג תנועות איזה אברים מרכזיים בתנועה.

את תהליך האפיון הסופי אני עושה עם הרקדניות בלהקה.

אני מגיעה איתן לחזרה עם הנחיות לאימפרוביזציה. לדוגמא- עכשיו תרקדו עם תנועות שהן מאוד מקורקעות, מחוברות לרצפה ויש הרבה תנועה של שכמות.

ואז מתחילות לחקור יחד וזה הכי כיף.

איזו עבודה משותפת יפה. הרקדניות שלך חייבות להיות כלי לכן את לא יכולה לעבוד עם כוכבות. כי אין שם את היכולת לקבל.

היכולת לקחת הוראה של כוריאוגרפית ולעבוד איתה נכון זו יכולת חשובה.

צריך המון אמון בין הכוריאוגרפית לרקדניות.

אני מגיעה עם ההשראה, מציתה את הפתיל, מתחילה לבנות מהחומר שהרקדניות מיצרות בהכוונתי,יש גם קטעים מובנים שאני מביאה ואז נותנת לרקדניות לשחק איתן בכל מיני צורות .התפקיד שלי זה לראות את התמונה השלימה להחזיק אותה בראש בכל התהליך ולבנות עם הרקדניות את השלם,וכל הוראה של אילתור, דיוק, מיון ,וחיפוש שמגיעה ממני היא תכוון את היצירה לויזן שיש לי ואליו אני חותרת

מרתק, תודה ששיתפת אותנו בתהליך היצירה שלכן. אז לקראת סיום, תספרי על מה את עובדת בימים האלה.

תודה לך על השיחה המעניינת ועל הבמה במילים:)

להקת נשימה היא להקת מחול חרדית המופיעה בכל חלקי הארץ בפני נשים ונערות ומביאה לבמה מחול איכותי ומקצועי ,אלפי נשים ונערות שיצאו מהופעות שלה העידו על חוויה מפעימה ,יוצאת דופן יחודית ומרגשת!

יש אפשרות להזמין אותה גם

כמופע רגיל וגם כמופע סדנא בסטודיו ,שלאחר המופע ,הקהל מתנסה בשפת המחול,ויוצר בעצמו יצירה זאת חוויה מדהימה ואין צורך בידע במחול בשביל להרגיש , להתחבר ולנוע

וגם את עטרה בעצמה למפגש אומן שבו היא מספרת על הדרך שלה בהקמת הבית ספר והלהקה זה מפגש מרתק וגם מעשי לחיים משולב בהסרטות ממופעים ,עצות מעשיות בקידום יצרתיות ,בניה והקמה של מיזמים אומנותיים

למידע ולהזמנות: 0587699569

atarahaf@gmil.com