ההשראה שלי החודש- שבט

ב"ה

השראת החודש

"כי האדם עץ השדה"

באופן אישי אני מאוד אוהבת עצים. משהו בנוכחות הפשוטה שלהם,

עוצמה שקטה של חיים שרוחשים כל הזמן אבל בצניעות ובאצילות.

מתנשאים אל על וכל הזמן גדלים.

אוהבת לשכב בצל עץ עתיק שהיה פה, נכח פה, עשרות שנים.

צפה מהצד, חווה את הסערות, היובש, השמש הקופחת והמשיך לנכוח ולגדול.

כמה עוצמה.

כשאני מתבוננת מה הקשר בין העץ הזה ובין האדם

הדבר המשמעותי ביותר שמהדהד לי זו התנועה של הצמיחה כלפי מעלה.

איך אדם צומח? איך אדם גדל?

כמו העץ, השלב הראשון לצמיחה וחיים הוא השלב הזה, שהארנו חודש שעבר, שלב "המיצר" שמביא לשלב ההכנעה בנפש.

אצל העץ אותו "מיצר" מתבטא בריקבון הגרעין באדמה 1

רק כאשר הגרעין "מסכים" להירקב, ומבחינה מסוימת להעלם לחלוטין ולהתכלל בתוך האדמה,

רק אז הוא יכול לגלות את הכוח והאור הטמון בו ולהפוך להיות מי שהוא באמת-

לנבוט, לצמוח ולהתממש.

כך גם האדם, ראשית שלב המיצר אשר מייצר בנפש את תחושת ועמדת ההכנעה והביטול.

ההסכמה לרצון השם וההתכווננות להיות כלי שרת בידי השם.

השלב הבא הוא שלב הבירור.

אחרי ההכנעה, אחרי ריקבון הגרעין, על מנת להמשיך לצמוח ולגדול נדרשת עבודה אחרת.

נדרשת ממני מודעות וכנות שבזכותה אני יכולה לבחור. לבחור באמת ולא להיות מונעת מדחפים וחוסרים רגשיים אוטומטיים.

ארחיב מעט.

העץ, על מנת לגדול ולצמוח צריך מים ואור שמש.

בנמשל אצל האדם- המים משולים לתורה ואור השמש לאור התודעה. תודעה מאירה ומפוכחת.

ע"י לימוד התורה בצורה פנימית, כזו שמזינה אותי, משקה אותי והופכת להיות חלק ממני,

או אז מתגלה שהתורה תמיד היתה חלק ממני 2

כאשר היא נלמדת ממקום אמיתי ופנימי, מתוך מקום של רצון להתחבר להשם יתברך - 3 התודעה שלי מתחילה להאיר באור חדש.

לימוד התורה פועל עלי בכמה מישורים.

מישור מודע- חכמת התורה מכוונת את התודעה שלי למקום הנכון, להסתכלות הנכונה על החיים. הלימוד מאפשר לי לאמץ עיניים חדשות עיניים "אלוקיות" על המציאות ולהתחיל לזכות לחוות את המציאות לא דרך הדפוסים והמחשבה האנושית האוטומטית אלא כביכול דרך העיניים של השם.

ושנית, לימוד התורה משפיע עלי באופן "מקיף" פשוט נותן תוספת של חיזוק רוחני ועוצמה לנשמה שלי.

כאשר אני "עובדת" עם לימוד התורה מתוך כנות ביני לביני וביני לבין בוראי, מתוך התבוננות. אני גדלה וצומחת ומתפתחת להיות האדם שאני באמת. מממשת את מלוא הפוטנציאל שהשם מייעד לי פה בשליחותי בעולם.

ככל שאור התודעה מתבהר וגדל כך אני נהיית יותר בעלת בחירה.

לדוגמא:

אם האוטומט שלי הוא לפעול בעולם מתוך צורך לקבל אהבה ועל מנת להשיג את אותה אהבה

אשתמש בריצוי ביחסים החברתיים שלי, אנסה לגרום לאנשים לאהוב אותי ע"י זה שאני מנסה לרצות אותם. למעשה אני משועבדת לאותו צורך ובמובן מסוים אני לא חיה ולא מגשימה את ייעודי כי אני עסוקה במילוי אותו הצורך.

הלימוד הפנימי מאפשר לי לחזק את אור הנשמה שלי ולאמץ הסתכלות מפוכחת על המציאות- מה הערך האמיתי שלי בתור נשמה אלוקית, מה החוסר הזה מבטא מבחינה פנימית? איך אני יכולה לרתום את החוסר הרגשי הזה לעבודת השם ואז לא רק שהוא לא מעיק יותר הוא אפילו מבורך ומסייע לי במימוש ייעודי בעולם.

מברכת את כולנו בכנות. כנות אמיתית רכה ואוהבת במקום שיפוטיות והקטנה.

כזו שמגיעה מענווה ועוזרת לי להתחבר יותר ויותר לייעודי לעשות בירור פנימי אמיתי ולפעול בעולם ממקום בריא ומתוקן ולגדול ולהאיר.

1 תניא אגרת הקודש כו, פרק מא' ועוד

2 מסכת נדה (דף ל עמוד ב) וגם: על פי מה שכתב האלשיך, על מה שאנו אומרים ותן חלקינו בתורתך, לפי שכל הנשמות עמדו על הר סיני וקבלו כל אחד חלקו בתורה, וזה שכתוב בגמרא (מגילה דף ו עמוד ב) יגעתי ומצאתי תאמין, מצאתי דייקא, כאדם המוצא אבדתו, לפי שהוא חלקו, ולפי זה אילו לא היו מלמדים אותו, כשהיה במעי אמו, איך היה יכול להגיע על ידי יגיעתו, ואם לא היה שוכח לא היה צריך ליגע, ואם כן בטל שכר וענש, ולכך מלמדים אותו חלק תורתו במעי אמו, וזה נקרא כל התורה, רצה לומר מה שנוגע לחלק נשמתו, ובצאתו לאויר העולם, הוא נשכח ממנו, ואחר כך על ידי יגיעתו יכול למצוא אבדתו

3 שבת קה': "ורבי יוחנן דידיה אמר, "אנכי", נוטריקון, אנא נפשי כתבית יהבית".